כותרות TheMarker >
    ';

    על ארה"ב, אמריקאים ומה שביניהם...

    הבזקים ומבזקים על ארה"ב של פעם ( היסטוריה) ועל ארה"ב של היום ( אקטואליה,פוליטיקה,יחב"ל,קהילה יהודית אמריקאית) ולפעמים נאיר (נעיר?) גם פינות אפלות אחרות :-)

    הוא היה הנשיא הרפובליקאי הראשון- " אייב ההגון"

    18 תגובות   יום שלישי, 13/2/18, 01:26

     

     

     

     אברהם אייב לינקולן , הנשיא ה16 של ארה"ב, 4/3/1861 - 15/4/1865 Abraham Lincoln

    נולד ב12 בפברואר, 1809 ב"חוות המעיין השוקע", כ3 מייל דרומית להודג'נויל 

    Hodgenville שבמחוז הארדין/לה רו, במדינת

    קנטקי, מדינת " ספר"

    frontier

     שלא נכללה בין 13 המדינות לחופי האטלנטי שהירכיבו את ארה"ב בראשיתה. קנטקי הייתה המדינה ה15 שהצטרפה לברית הפדרלית, ב1792. תקופת הולדתו של לינקולן הקבילה לשלהי 2 הקדנציות של תומס ג'פרסון כנשיא השלישי של ארה"ב. ג'פרסון, אחד "האבות המייסדים" של ארה"ב, איש שהשפעתו עצומה לא רק על ההיסטוריה האמריקאית אלא גם על ההיסטוריה העולמית, נחשב יחד עם אלכסנדר המילטון לאביה של המערכת הדו- מפלגתית האמריקאית.

    לינקולן לא רק נולד במדינת "ספר" , אלא חי במדינות ספר עד שנבחר לנשיא. החיים בספר היו קשים, רצופים מאבקים אינסופיים בעיקר בין האדם לאיתני הטבע. שם התחדד האינדיבידואליזם האמריקאי ושם זוקק מושג "הדמוקרטיה האמריקאית". חייו בספר האמריקאי, השפיעו רבות על תפיסות עולמו העתידיות של לינקולן.

     

    ''

     כאן נולד לינקולן


    בהיותו בן שנתיים, עברה המשפחה לחווה משובחת יותר, " יובל הגבעה", מרוחקת יותר מהודג'ן היל, שאף היא נקנתה באשראי. בסתיו 1816, בגיל 8 עקרה המשפחה לאינדיאנה, צפונית לקנטקי. בחורף 1816, התקבלה אינדיאנה כמדינה בברית הפדראלית (ארה"ב). בחוות "יובל היונה", ליד מה שיהפוך מאוחר יותר לעיר ג'נטריוויל, מחוז ספמסר, בנה אביו של אברהם, תומס לינקולן, "מחנה מחצית-הפנים"- מבנה שאפיין את ההתיישבות בספר האמריקאי. היה זה מבנה סגור רק מ3 צדדים ובצד הרביעי היה מכוסה בעורות ופרוות של בע"ח. המשפחה שבעברה הייתה אמידה, אך עתה אמצעיה היו די דלים, חיה במבנה זה בחורף הקר והקשה ובמשך כמעט שנה, עד שהתאפשר לה להקים בקתה של ממש.

     

    ''

    תומאס לינקולן 

     

    בסתיו 1818 התפרצה במושבה מגיפה של "מחלת החלב"; הרופא הקרוב ביותר היה במרחק של 30 מייל. אימו של לינקולן, נאנסי האנקס לינקולן, אישה בורה וחסרת השכלה, נפטרה מהמחלה, ב5 באוקטובר , 1818.

    ''

    Nancy Hanks Lincoln נאנסי האנקס לינקולן


    אברהם עזר לאביו בעבודות החקלאיות השונות והקשות, מה שחישל אותו. הוא סיפר שכבר בגיל 8 שמו גרזן בידיו ומאז לא הפסיק להשתמש בו במשך שנים רבות. חטב עצים ושאב מים, זרע דגן, דג וצד. שרה, אחותו הגדולה, בת ה11, של לינקולן, הפכה לאחראית על ניהול משק הבית עד שכעבור כשנה וחצי, התחתן האבא שוב. אשתו השנייה, שרה בוש ג'ונסטון, אלמנה ואימא ל3 ילדים, הייתה אישה אינטליגנטית, אנרגטית ונדיבה שהצליחה להקל על חייה של משפחת לינקולן. היא במיוחד עודדה את אברהם ללמוד ולהשכיל. אברהם עצמו חיבב אותה מאד ולא פעם אמר שהוא חב לה המון. היא הייתה עדיין בחיים גם כשנבחר לנשיאות וגם כשנרצח.

    ''

    שרה  סאלי בוש לינקולן

    ''

    לינקולן- 1857

    ב1859 תאר לינקולן בעצמו את חייו בתקופת הנעורים באינדיאנה: "אזור פרא היה זה ודובים רבים ושאר חיות טרף היו מהלכים עדיין ביערות. שם גדלתי. כמה בתי- ספר היו שם, לכאורה, אך מעולם לא נדרשה מן המורה הכשרה רבה יותר מאשר ידיעת 'קרוא, כתוב וחשב' בגבולות הערך המשולש. כל אימת שנקלע לסביבה אחד המשוטטים שאמור היה להבין לטינית, חשבוהו הבריות לרב-מג. לא נמצא שם שום דבר העשוי לעורר בליבו של אדם את השאיפה לקנות דעת. בהגיעי לכלל בגרות לא ידעתי כמובן אלא מעט ובכל זאת, אם כך ואם כך, ידעתי קרוא, כתוב וחשב בגבולות הערך המשולש, אך לא למעלה מזה. מאז לא חבשתי עוד את ספסל הלימודים. את ידיעותי הדלות הנוספות על אוצר השכלה זה הייתי קולט מדי פעם בפעם בלחץ הנסיבות".

    המחסור באפשרויות לימוד היה אחד המאפיינים של אזורי הפרא. נראה שללינקולן היו 5 מועדי לימוד קצרים, 2 בקנטקי ו3 באינדיאנה ובסה"כ הם הסתכמו ב12 חודשים.  כך שהשכלה פורמאלית לא ממש הייתה לו, אך הוא היה אוטודידקט, קרא בשקיקה כל ספר וכל פיסת נייר שהיה כתוב עליה דבר מה. בין הספרים שקרא היו

     התנ"ך, "רובינזון קרוזו", משלי אזופוס,"חיי וושינגטון"/ווימס, "דברי ימי ארה"ב".

    בגיל 19 זכה לראות לראשונה , עיר על כל המשתמע מכך, כשהפליג במורד המיסיסיפי בספינה שטוחה, אל ניו אורלינס. המסע הזה השאיר עליו רושם עז.

    במרץ 1830, עברה המשפחה לאילינוי, מדינת ספר שלישית, בה יחיה לינקולן עד היבחרו לנשיא. אילינוי הייתה המדינה ה21 בברית הפדרלית, אליה התקבלה ב1818. על החיים באילינוי כתב לינקולן :" כאן בנו בקתת קורות, שאליה עברו לגור, התקינו כלונסאות במידה שהספיקה לגדור 10 אקרים של קרקע, גדרו, חרשו את האדמה וגידלו יבול של דגן שנזרע בה באותה שנה עצמה...בסתיו לקו כל העובדים בצמרמורת ובקדחת, שלא היו רגילים בה ודבר זה ריפה את ידיהם עד כדי כך שהחליטו לעזוב את הארץ. הם נשארו , מכל מקום, כל החורף שלאחר מכן, שהיה חורף "השלג העמוק" המפורסם מאד מאילינוי".

    לינקולן היה כבר בן 21 ועל פי הנוהג המקובל בספר, היה עליו לעזוב את בקתת אביו ולחיות באופן עצמאי.

    בשל התדרדרות ביחסים בין הלבנים לאינדיאנים, קרא מושל המדינה לגברים להתגייס. לינקולן התגייס, נבחר ע"י אנשי יחידתו לסרן ושימש כמפקדם. לאחר גיוס של 30 יום כפלוגת עתודה שלא השתתפה בקרבות, גויס לינקולן ל50 יום נוספים.

     

    ''

    לינקולן בצעירותו

    ב1842 , בהיותו בן 33, הוא נישא למרי טוד, ביתם של רוברט ואליזבת טוד מקנטקי. בניגוד לרקע הפשוט ממנו הגיע לינקולן, מרי הייתה בת למשפחה אריסטוקראטית, אביה היה איש עסקים ובן החברה הגבוהה. היא חונכה בבי"ס פרטי, למדה צרפתית, נגינה וריקוד, הליכות ונימוסין. בניגוד לטבעו האיטי והמיושב של לינקולן, מרי הייתה פזיזה והפכפכה (סוג של

    la donna e mobile...)

     

    ''

    מרי טוד


    מרי הייתה אישה קשה ולינקולן נאלץ לא פעם להתנצל בפני האנשים בהם פגעה. היא סבלה מגיל צעיר ממיגרנות קשות ונראה שסבלה מהפרעה נפשית, אך למרות הכל, הזוגיות ביניהם הייתה טובה. על פי תאוריה של הביוגרף בנימין תומאס, החיים עם מרי חישלו את לינקולן לעמוד בסטרס רב וזיקקו עוד יותר את תכונותיו הטבעיות- סבלנות, סובלנות, סלחנות. היא הפכה לאשת הנשיא המושמצת ביותר בארה"ב ובמהלך מלחמת האזרחים, שני הצדדים ראו בה " בוגדת"...

    לזוג נולדו 4 בנים. רוברט טוד לינקולן, הבן הבכור נולד ב1/8/1843 והוא הבן היחיד שחי עד גיל מבוגר. רוברט שימש כמזכיר המלחמה של ארה"ב, 1881-1885.

     

    ''

     

    אברהם ורוברט טוד לינקולן

     

    ב1847 נולד הבן השני, אדוארד בייקר שנפטר ב1850, טרגדיה שזעזעה קשות את חיי המשפחה. באותה שנה נולד הבן השלישי, וויליאם וואלאס, ושוב טרגדיה זעזעה את המשפחה כשוויליאם נפטר משחפת ב1862 (במהלך מלחמת האזרחים), בגיל 12. הבן הרביעי, תומאס /טאד, נולד ב1853 עם חך שסוע, מה שגרם לו לקשיים בדיבור, אך דווקא בשל כך, לינקולן אהב אותו מאד. אלא שהאסון פקד את המשפחה בפעם השלישית, כשטאד נפטר ב1871, בגיל 18... 

    לפרנסתו עבד לינקולן כחנווני ואחר כך כמודד קרקעות ( מקצוע בו עבד גם וושינגטון בבחרותו). משסיים לימודי משפטים, הפך לעורך דינם של עשירי אילינוי ובעיקר הגן על האינטרסים של הקפיטליסטים שדחפו לכיוון של סלילת מסילות הרכבת. הוא הצטיין כבעל כושר שכנוע בבית המשפט.

     

    ''

     

     

    ב1846 נבחר לבית הנבחרים מטעם אילינוי. הוא היה חבר בוועדת הדואר ובוועדת ההוצאות של משרד ההגנה והצטיין בפעלתנותו הרבה. יחד עם חברים במפלגה הויגית, התנגד לינקולן למלחמה נגד מכסיקו ( 1848-1846) , אך כשנדרש להצביע בנושא מימון המלחמה, הוא הצביע בעד. ניסיונות של לינקולן לקדם הצעות חוק בנושאים שונים, כולל צמצום מסוים של העבדות, לא התקבלו ומשהבין שהוא לא נהנה מהשפעה פוליטית, נטש את הפוליטיקה וחזר לעסוק במשפטים, בספרינגפילד  אילינוי.

    ב22/5/1849 רשם לינקולן פטנט מס' 6469, על הצפת סירה מעל שרטון ובכך הפך לנשיא היחיד- בינתיים- שרשם פטנט.

    ויכוחים שונים בנושא העבדות הובילו לפגיעה במפלגות הגדולות. מתנגדי העבדות החלו להתאחד ובפברואר 1854 התכנסה קבוצה של וויגים, דמוקרטים ואבולוציוניסטים (תומכי שחרור העבדים) בויסקונסין והקימו מפלגה חדשה שמטרתה העיקרית הייתה להתנגד להתפשטות העבדות אל טריטוריות חדשות שעד אז היו חופשיות מעבדות. ביולי 1854 אומץ השם " המפלגה הרפובליקאית" שהתבססה גם על עקרונות של תומאס ג'פרסון.

    לינקולן חזר לפוליטיקה כדי לחזק את מפלגתו והעמיד עצמו כמועמד לסנאט, תוך שהוא הופך לנואם מבוקש ויותר ויותר מפורסם. הוא חזר לפוליטיקה בעיקר בגלל אימוצו של חוק קנזס נברסקה שהביא להתפשטות העבדות לטריטוריות חדשות. הוא שאף למגר את העבדות בכל הטריטוריות החדשות של ארה"ב וקיווה שאוכלוסייתן תהיה לבנה, ללא תושבים שחורים. מאחורי תפיסה זו עמד הרצון לצמצם את כוחו הפוליטי של הדרום הדמוקרטי והמשעבד ולמנוע זרימה של שחורים חופשיים אל הטריטוריות החדשות כדי שלא תווצר תחרות עם התושבים הלבנים על מקומות תעסוקה. לינקולן תמך כאמור, בביטול העבדות, אך ראה עליונות גזעית של הלבנים על השחורים ( בנאום שנשא מאוחר יותר, ב1858, ניתן להבחין בתפיסתו הגזענית, תפיסה שאפיינה אגב, לא מעט מדמויות המפתח בהיסטוריה האמריקאית, כולל ג'פרסון, שרצו בביטול העבדות, אך מסיבות פרקטיות ואינטרסנטיות ולא מסיבות מוסריות כגון שיוויון גזעי  :"אומר איפא כי אינני ומעולם לא הייתי , בעד יצירת שוויון חברתי ופוליטי כלשהוא בין הגזע הלבן לגזע השחור ; כי אינני תומך ומעולם גם לא תמכתי, בהפיכת הכושים לבעלי זכות הצבעה או לשופטים מושבעים, בהכשרתם למילוי תפקידים ציבוריים ובנישואין בינם לבין אנשים לבנים; ואומר זאת עוד, כי יש הבדל גופני ושכלי בין הגזעים [השחור והלבן] שאני מאמין כי לנצח לא יאפשר לשניהם לחיות בתנאים של שוויון [ חברתי ופוליטי]. ומאחר שהם אכן לא יכולים לחיות ככה, כל עוד הם ממשיכים להימצא זה בחברת זה חייבת להיות הבדלה בין העמדה העליונה לזו הנחותה ואני, לא פחות מכל אדם אחר, תומך שהעמדה העליונה תהיה שמורה לגזע הלבן" . לא בעד שיוויון, אך כן בעד חירות ).

     יריבו של לינקולן, הסנטור סטיבן דאגלס שתמך בעבדות, חזר לאילינוי כדי להגדיל את התמיכה בו בבחירות הצפויות, אך הוא נתקל בהתנגדות. וככל שלינקולן נאם יותר והתפרסם יותר, היה ברור שאילינוי תעדיף להצביע עבורו ובכך להחליף את הסנטור שילדס . אלא שלמרות שסיכוייו היו כה טובים להיבחר לסנאט ב1855, לינקולן נכשל ושוב שב לעבודתו המשפטית באילינוי.

     

    ''

    לינקולן

     

     

    ב1856 בכינוס של מתנגדי העבדות באילינוי, נאם לינקולן את אחד מנאומיו הגדולים שיהוו בסיס למצע המפלגה הרפובליקנית. לינקולן הפך לאחד מראשי המפלגה. כישלון נוסף של לינקולן נרשם זמן קצר אחר כך, כשניסה להיבחר לסגנו של ג'ון פרמונט, מועמד הרפובליקנים לנשיאות. אלא שלמרות הכישלון, ההתמודדות על משרת הסגן, הפכה אותו למפורסם עוד יותר ולא רק ברמה המקומית באילינוי, אלא ברמה הלאומית. ככל שפרסומו גבר , בעיקר נוכח נאומיו המצוינים, כך הוא חש שגדלים סיכוייו להיבחר לנשיאות.


    ''

     

    לינקולן רץ לנשיאות

     

    ואכן, ב1860 נבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ובהמשך, ב6/11/1860, נבחר לנשיא הרפובליקני הראשון של ארה"ב. גם כיום, הנשיא האמריקאי משתייך למפלגה האמריקאית, אך מה רב השוני... 

    לפני מועמדותו קיבל לינקולן מכתב מילדה שטענה שיראה טוב יותר ויקבל יותר קולות אם יגדל זקן וכך נוצר זקנו הייחודי.

    בקרב מדינות הדרום בהן העבדות הייתה מושרשת חזק והיוותה מקור עיקרי לשיגשוג כלכלי, חששו עוד קודם לבחירתו מאפשרות ביטולה של העבדות. חשש זה גבר עם היבחרו לנשיאות של לינקולן, האיש שראה במוסד העבדות עוול, אך מה שהיה חשוב בעיניו יותר מכל, היה הצלת הברית הפדרלית :" כל מה שאני עושה בעניין העבדות והגזע הצבעוני, אני עושה משום שלפי אמונתי עשוי הדבר להציל את הברית וכל מה שאני נמנע מעשותו, איני עושהו משום שאיני מאמין שעשוי הוא להציל את הברית".

    קולות דרומיים שקראו לפרוש מהברית הפדרלית הושמעו עוד קודם ליום הבחירות עצמו. החל משבר כלכלי, כאשר הבורסה ירדה ועסקים כולל בנקים, נאלצו לסגור את שעריהם.

    ב20/12/1860, בתקופה שבין היבחרו של לינקולן לכניסתו לתפקיד, הכריזה קרוליינה הדרומית על פרישה מהברית. אך היא לא נותרה יחידה ובעקבותיה פרשו מדינות דרומיות נוספות- מיסיסיפי, פלורידה, אלבמה, ג'ורג'יה, לואיזיאנה. ב1/2/1961 פרשה גם טקסס. מורדים דרומיים השתלטו על מבצרים ומחסני נשק, הורידו את דגלי ארה"ב שהתנופפו מעל בנייני ציבור והניפו במקומם את דגליהן של מדינות הדרום.

    הדרום בפרישתו מהברית הפדרלית, הכריז איפא, כי הוא עם נבדל ומובחן, שניסה להשיג עצמאות...

     

    ''

     

    לינקולן

     

     

    בגיל 52, ב4/3/1861, הושבע אברהם לינקולן לנשיאות. בנאום ההשבעה, אותו נשא מתחת לבניין הקפיטול שהיה אז בשלבי בניה, ניסה לינקולן להרגיע את הדרום : " אין לי כל כוונה, ישירה או בלתי ישירה, לפגוע במעמדה של העבדות במדינות בהן היא קיימת. דומני כי אין לי כל זכות חוקית לכך ואף אין בדעתי לעשות משהוא בכיוון זה"..." בידיכם שלכם, בני ארצי מרי הנפש ולא בידי שלי, נתונה השאלה רבת החשיבות של מלחמת האזרחים. הממשלה לא תתקוף אתכם. מאמין אני , בהתחשב בחוק הכללי ובחוקה, כי בריתן של מדינות אלו היא ברית של קבע... שום מדינה אינה יכולה לפרוש מן הברית באורח חוקי מכח פעולתה שלה בלבד...אתן דעתי, כפי שאני מצווה ועומד מכח החוקה עצמה, שחוקי הברית יקוימו באמונה בכל המדינות... השררה שניתנה בידי תשמש להחזיק בנכסים ובמקומות השייכים לממשלה ולגבות את המסים והמכסים". הוא הבטיח איפא שישתמש בכח, אם יצטרך, רק כדי להחזיק ברכוש ובאתרים השייכים לארה"ב , להפעיל אותם ולגבות מיסים ומכסים.

    אך מלחמת האזרחים הפכה לבלתי נמנעת. היא התנהלה בעצם על אופן פרשנות החוקה האמריקאית ( פרשנות מצמצמת מול פרשנות מרחיבה, ויכוח שנסב סביב התיקון ה10 לחוקה, מ1791 " הסמכויות שלא נאצלו לארה"ב בתוקף החוקה, או שלא נאסרו על המדינות בתוקפה, שמורות למדינות או לעם") ואילו העבדות שימשה כעילה המידית לפריצתה. לינקולן סבר שפרישת הדרום משוללת תוקף חוקתי- היא נגדה את לשון החוקה. בחוקה אין שום התייחסות , מפורשת או מרומזת, המעניקה זכות פרישה חד צדדית מהברית לשום מדינה. החלטתו של לינקולן לשלוח אספקה לפורט סאמטר, קרוליינה הדרומית, פורשה כאיום ומדינות הקונפדרציה לא רצו להמשיך לסבול יותר את הנוכחות של הצפון על אדמתן. היריות הראשונות במלחמה נוראית שנמשכה כ 4 שנים, נורו במצודת סאמטר.

    הצו לשחרור העבדים עליו חתם לינקולן ב1863 , הוביל לשחרורם של מעל 3 מיליון עבדים בארה"ב.

    הניצחון של הצפון בגטיסבורג ( דרום פנסילבניה), ב1863, היווה נקודת מפנה במלחמה.

     

    ''

     

    קרב גטיסבורג

     

     

    הנשיא לינקולן הגיע לעיר לחנוך בית עלמין למעל 7000 חללי הקרב ( לצידם של החללים שכבו גם אלפי סוסים מתים) וב19/11/1863 נשא את אחד הנאומים המפורסמים בהיסטוריה, " נאום גטיסבורג" ; " לפני 87 שנים (" לפני ארבע- עשרים ושבע שנים") כוננו אבותינו ביבשת זאת אומה חדשה. אומה, שלידתה בחרות וייעודה לקדש את הרעיון, שבני האדם נוצרו כולם שווים. כעת מנהלים אנו מלחמת אזרחים גדולה, המכוונת להוכיח, שאומה זאת, או כל אומה שבעולם, שכך נולדה ולרעיון כזה הוקדשה, יכולה להתקיים לאורך ימים. אנו התאספנו כאן, במקום ששימש שדה קרב גדול לאותה מלחמה. רוצים אנו לחנוך חלק באותו שדה קרב, שיהא משמש כמקום מנוחה אחרון ללוחמים שנתנו כאן את חייהם על מזבחה של אומה זאת; שהקריבו פה את חייהם שלהם למען תוכל אומה זאת לחיות. חובתנו היא ולנו יאה לעשותה... " ומשפט הסיום  המפורסם " ממשלה של העם, ע"י העם ולמען העם, לעולם לא תימחה"... 

    בפחות מ300 מילים, בנאום שנמשך 2-3 דקות בלבד, הציג לינקולן את עקרונות השוויון האנושי, כפי שהועלו גם בהצהרת העצמאות של ארה"ב. הוא הגדיר מחדש את מלחמת האזרחים כ"לידה חדשה של חירות", שתביא לשיוויון אמיתי לכל אזרחי הברית הפדרלית. למרות גדולתו של הנאום גם בעיני בני המאה ה21, לינקולן עצמו לא היה בטוח שזה נאום מוצלח במיוחד ולמחרת הנאום, הגדיר אחד העיתונים את הנאום כ"מטופש, שטחי ונדוש".... הנוסח המדויק של הנאום נמצא עדיין במחלוקת, שכן קיימים 5 כתבי יד שונים שלו, הנבדלים זה מזה במספר נקודות וגם בהדפסות הנאום בעיתונים השונים באותה תקופה, יש הבדלים בין הנוסחים. ג'יימס מקפירסון, מומחה למלחמת האזרחים האמריקאית, מצא דימיון בין נאום גטיסבורג לנאומו של פריקלס האתונאי (431 לפה"ס) , בהלוויה הציבורית הכללית ( טקס שנתי, שבו שאריות גופותיהם של מתים היו נאספות ל10 ארונות קבורה שהיו עשויים מעץ ברוש, אחד עבור כל אחד מ10 השבטים האתונאים ונקברות בקבורה ציבורית) במהלך המלחמה הפלפונסית, כפי שתיאר תוקידידס. עותקיו של נאום גטיסבורג שבספרית הקונגרס בוושינגטון, סגורים במיכלים אטומים, שתוכננו במיוחד ושהטמפרטורה בהם נשלטת באמצעות גז ארגון, כדי להגן עליהם מפני התחמצנות.

    ב30/6/1864 חתם לינקולן על צו שאיפשר לקליפורניה לקבל את אזור יוסמיטי, מה שהיווה את הבסיס להקמתו העתידית של הפארק הלאומי יוסמיטי.

    ב11/8/1864 נערכו שוב בחירות לנשיאות ולינקולן נבחר בפעם השנייה.

    עד סוף ינואר 1864 ביטלו ארקנסו, מרילנד, לואיזיאנה ומיזורי את העבדות ואילו טנסי וקנטקי החלו אף הן לפעול בכיוון. ולינקולן עצמו הכריז כאמור, על ביטול העבדות במדינות הקונפדרציה. כדי לגבות את ההכרזה, החל לפעול לניסוחו של התיקון ה13 לחוקה שדרש את ביטול העבדות בכל תחומי הברית הפדרלית. כדי שהתיקון יתקבל, היה צורך ש3/4 מן המדינות יאשרו אותו. בניסיון הראשון, לא הושג הרוב הדרוש, אך לאחר לחצים מטעם לינקולן ואנשיו, הצליחו בסוף ינואר 1865 לקבל – אמנם בקושי- את הרוב הדרוש והתיקון התקבל – " לא תתקיים כל עבדות או שעבוד שלא מרצון, אלא רק כעונש על פשע, שבו יורשעו העבריינים כחוק, בתוך ארה"ב או בכל מקום הנתון לשיפוטה. הקונגרס יהיה מוסמך לכפות סעיף זה ע"י חקיקה מתאימה". השמחה הייתה עצומה- העבדות בוטלה בארה"ב באופן חוקתי. מחוץ לקונגרס ירו תותחים 100 מטחים!

    במהלך הזמן נעשו ניסיונות להגיע לפשרה בין הצפון והדרום על מנת לסיים את מלחמת האזרחים, אך נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דיוויס, התעקש שארה"ב תכיר בקונפדרציה כמדינה עצמאית , תנאי שהצפון קרי לינקולן, לא הסכים לקבל.

    ב4/3/1865 נשא לינקולן את נאום ההשבעה השני שלו : " בני ארצי! זו הפעם השנייה הריני בא להישבע אמונים ולקבל עלי את משרת הנשיאות. עתה אין משמעות כה רבה לנאום מפורט כבפעם הראשונה...התקדמותנו הצבאית, בה תלוי עתה הכל, ידועה לכולכם היטב לא פחות משהיא ידועה לי והריני מאמין כי יש בה כדי להשביע רצון ולעודד. תקוותנו לעתיד רמה ואין צורך לנבא על כך... ללא רגשות שינאה כלפי איש, תוך רחמים כלפי הכל ואמונה בצדקתנו, כאשר נתן לנו להבינה, נוסיף לחתור במלוא התוקף לסיום המלאכה בה אנו עוסקים, לחבוש את פצעי האומה, לדאוג לאלו אשר נשאו את עול המלחמה על שיכמם , לאלמנותיהם ויתומיהם ולעשות הכל להשגתו והתמדתו של שלום צודק ונצחי לנו ולכל העמים".

    הגנרל רוברט א. לי הציג את כניעת הדרום באולם בית הדין באפומטוקס , וירג'יניה, ב9/4/1865.  נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דיוויס נמלט בראש ממשלתו והקונגרס שלו ועל כך אמר לינקולן :" אין לי להצטער על צאתם את הארץ;  אך רוצה הייתי לעקוב אחריהם בסמוך, כדי להיות בטוח בהסתלקותם" ובהמשך , מספר ימים א"כ " חיים רבים מדי הועלו קרבן, שומה עלינו לכבוש את שנאתנו על מנת שנגיע לידי הרמוניה ואיחוד".

    המלחמה הסתיימה. החלה תקופת השיקום בדרום.

    מספר ימים לאחר כניעת הדרום, ב14/4/1865, ישבו בני הזוג לינקולן בתא הנשיאותי בתיאטרון "פורד" בוושינגטון וצפו בהצגה " בן דודנו האמריקאי" מאת המחזאי הבריטי טום טיילור . היה זה ערב חג הפסחא. ג'ון וילקס בות', שחקן במקצועו ( אך לא שיחק באותה הצגה.היה בן בית בתיאטרון "פורד" שכן משפחתו הייתה מיודדת עם בעליו) הצליח לחדור לתא ולירות בראשו של לינקולן, אחר כך קפץ אל הבמה תוך ששבר את רגלו וצעק –כנראה- בלטינית "Sic semper  

     tyrannis"  , דהיינו " כך תמיד לרודנים"- משפט המיוחס לברוטוס, מרוצחיו של יוליוס קיסר (ועל פי גירסה אחרת צעק בות' " זוהיא נקמת הדרום"). הוא רצה לחפות על כשלון הדרום במלחמה והתנגד לביטול העבדות.

    לינקולן שהיה בתרדמת, הועבר לביתה של משפחת פיטרסון, שניצב מול התיאטרון. בחדר הקטן בו שכב התגודדו אנשים רבים, כאשר הרופאים שנכחו במקום טיפלו בו כמיטב יכולתם, אך לינקולן נפטר בשעה 0722, בתאריך 15/4/1865. היה בן 56. בעיקבות הרצח, מרי נכנסה לדיכאון עמוק. 

    לזכרו של לינקולן הוקמה אנדרטת לינקולן בוושינגטון, המבטאת את ערכי החירות והאחדות שהיו כה חשובים ללינקולן. חקוקות עליה ציטוטות מ"נאום גטיסבורג". בנוסף, הוא הונצח באתרים רבים נוספים, כמו הר ראשמור בדקוטה הדרומית, שם נחצבו פניו בגרניט, יחד עם פניהם של וושינגטון, ג'פרסון ותאודור רוזבלט.

     

    ''

     

    הר ראשמור

     

    תיאטרון "פורד" ובית פיטרסון הפכו למוזיאון, כאשר בבית פיטרסון עדיין ניתן לראות את כתמי הדם של לינקולן על ציפת הכרית עליה הונח ראשו .

    בות' עצמו ברח לביתו של דר' סמואל מאד שטיפל ברגלו השבורה. חיילים הצליחו לאתר אותו מאוחר יותר, באסם טבק בוירג'יניה. משסירב להיכנע, החיילים הבעירו את האסם. בות' ניסה לברוח מהלהבות, אך נורה ע"י החייל בוסטון קורבט, שפעל בניגוד להנחיה של שר המלחמה סטנטון שרצה לתפוס את המתנקש בעודו בחיים. אך למרות הפרת ההנחיה, קיבל קורבט 1650$, חלקו בפרס שהוכרז על ראשו של בות'.

     

    ''

    ג'ון וילקס בות'

     

    בעיקבות הרצח כתב המשורר וולט ויטמן את השיר "הו רב חובל " –  

    O Captain! My Captain!

     

    ".... אבוי ליבי ליבי ליבי 
    הו כתם דם שותת 
    באשר רב החובל שלי 
    צונח קר ומת 
    ליבי ליבי ליבי 
    הו כתם דם שותת..." (תרגום - נעמי שמר) 

     

    לינקולן נחשב לאיש ישר, צנוע, נואם מצוין ( בעל מבטא קנטאקי) ופוליטיקאי טוב. חלק ניכר מזמנו הקדיש לפגישות עם אנשים "פשוטים" ואילו אנשים בעלי מעמד נאלצו לא פעם להמתין ימים רבים לפגישה איתו.

    לינקולן היה בעד המשך קיומה של הברית הפדראלית ( גם אם הדבר היה כרוך במלחמה קשה ואכזרית ובעצם, איזו מלחמה אינה כזו...?) ובעד שלטון ריכוזי.  

    "אייב ההגון" דורג לא פעם ע"י היסטוריונים אמריקאיים כנשיא האמריקאי הטוב ביותר. איש שבנה עצמו במו ידיו והוכיח שלפחות מבחינתו, החלום האמריקאי אפשרי.

    נראה שסבל ממחלה גנטית, אך עדיין לא ברור איזו.

    לינקולן היה אתאיסט ולא השתייך לשום דת. קיימות ספקולציות שלמעשה היה יהודי- שמו היה אברהם כשם סבו , לסבא רבא שלו קראו מרדכי... ב1862 חתם על צו שאיפשר לראשונה לרבי'ס לכהן כרבנים צבאיים, עד אז רק כמרים נוצריים יכלו לכהן במסגרת הצבא. לינקולן ביטל את הצו  ( האנטישמי) מס' 11,  שיזם הגנרל גרנט ושאמור היה לגרש את כל היהודים מאזור טנסי שהיה תחת פיקודו בתקופת מלחמת האזרחים. ללינקולן היו חברים יהודים דוגמת עו"ד אברהם ג'ונס, או דר' ישככר זכריה, שחברות אמיצה שררה ביניהם. משפחתו הגיעה לצפון אמריקה מהעיירה לינקולן, שבמזרח אנגליה, שם הייתה קיימת קהילה יהודית מאז 1159. במהלך מסעות הצלב, השריף של לינקולן הציל את יהודי המקום בכך שנתן להם הגנה רשמית. סנט יו, הבישוף הגדול של לינקולן, לימד את צאן מרעיתו לאהוב את היהודים. משנפטר, יהודי לינקולן התאבלו עליו מרה. היהודי אהרון מלינקולן היה איש כספים שפעל בכל רחבי הארץ. ב1255 פורסמה עלילת דם כנגד יהודי לינקולן- 91 מיהודי העיירה נשלחו למשפט בלונדון ו18 הוצאו להורג. הקהילה היהודית של לינקולן שגשגה עד שנת 1290, אז הוצא כנגדם כתב גירוש. ההיסטוריונים סבורים שכל יהודי המקום עזבו מידית. אך יש הסוברים ("תיאוריות קונספירציה") שאולי כפי שקרה בספרד, גם כאן נותרו יהודים שקיימו את יהדותם בסתר וכלפי חוץ נהגו כנוצרים.  משנרצח אברהם לינקולן, ישבו עליו יהודי ארה"ב שבעה. רבי'ס בכל מקום נשאו הספדים. רבי מאייר וויס, אחד מאבות הזרם הרפורמי בארה"ב, החל את הספדו במילים שהגדירו את לינקולן כיהודי. לדבריו, לינקולן טען בנוכחותו שהוא יהודי. אחת הדמויות המרכזיות המפיצות את התיאוריה שלינקולן היה יהודי היא פרופ' (לשיווק) אליזבת הירשמן Elizabeth Hirschman. אלא שבנו של לינקולן, רוברט טוד לינקולן, הכחיש את קיומם של כל שורשים יהודיים שהם.  גם ידוע שמשפחת לינקולן ללכת בילדותו של אברהם לכנסיה צנועה לא רחוק מביתם.

    המיתוס סביב דמותו התעצם מאד בשל העובדה שנרצח בערב חג הפסחא, הזמן שבו על פי האמונה הנוצרית, ישו המושיע עלה לשמיים. גם לינקולן, המושיע, עלה לשמים בזמן מקביל...

     

     

    *******

    רבים הם הציטוטים המפורסמים של לינקולן. להלן, מקבץ קצר :

    • ·        הדבר הטוב ביותר לגבי העתיד הוא שהוא מגיע רק במינון של יום אחד בכל פעם.
    • ·        אני הולך לאט, אבל אני אף פעם לא הולך לאחור.
    • ·        איננו יכולים להימלט מן ההיסטוריה.
    • ·        הבטחות רעות עדיף לא לקיים.
    • ·        אלה הכופרים בזכותם של אחרים לחירות אינם ראויים לה בעצמם.
    • ·        יכול אתה לרמות כמה אנשים כל הזמן, או את כל האנשים כמה זמן, אך אינך יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן.
    • ·        מה הוא צבוע?- אדם שרוצח את הוריו ואז מבקש רחמים משום שהוא יתום.
    • ·        לו היו לי 8 שעות לכרות עץ, הייתי מקדיש 6 מהן להשחזת הגרזן.
    • ·        טאקט : היכולת לתאר אחרים כפי שהם תופסים את עצמם.
    • ·        אבי לימדני לעבוד. הוא לא לימד אותי לאהוב את זה. מעולם לא אהבתי לעבוד, אינני מתכחש לכך. אני מעדיף לקרוא, לספר בדיחות, לספר סיפורים, לדבר , לצחוק – הכל , רק לא לעבוד.
    • ·        למדתי מניסיוני כי לאנשים ללא מגרעות יש מעט מאד מידות טובות.
    • ·        טוב יותר לשתוק ולהיחשב לטיפש, מאשר לדבר ולהסיר את הספק.
    • ·        אני בעד אלו המוכנים לקראת העתיד.

    ********************

    באותו תאריך בו נולד לינקולן, 12/2/1809, נולד במקום אחר, בריטניה, צ'ארלס דרווין... 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        היום 17:59:
      תודה רבה "צלם" :-)!
        היום 17:58:

      צטט: liat62 2018-02-21 13:32:18

      הפוסטים שלך תמיד מעניינים כל כך ומרתקים. השכלתני...תודה.

       

      תודה רבה, ליאת, נעמו לי דבריך מאד :-)!

        היום 13:32:
      הפוסטים שלך תמיד מעניינים כל כך ומרתקים. השכלתני...תודה.
        19/2/18 19:51:
      תודה רבה אהובה יקרה :-)!
        19/2/18 08:32:

       יקירה.

      חיוך

       

       תודה מקרב לב - לפוסט כה יפה ומושקע,

      נהניתי לקרוא ולעיין בתמונות הנפלאות.

       יום נעים ומבורך ושבוע מואר ומוצלח.

       

       בברכה

       אהובה.

        19/2/18 06:48:

      צטט: Heda 2018-02-13 22:23:39

      צטט: חנה וייס 2018-02-13 17:38:17

      הי הדה

       

      המילים האחרונות של לינקולן: ״נבקר בארץ הקודש, בכל המקומות שקודשו על ידי פסיעות מושיענו. אין מקום שאני רוצה לבקר בו יותר מאשר בירושלים.״

       

      היי חנה ותודה רבה מקרב לב על הכל :-)!


      מכירה את הסיפור בקשר למילותיו האחרונות של לינקולן, אך הוא לא מבוסס על מקור "חזק". מטילה ספק שאדם שצופה בהצגת תיאטרון ושכדור אקדח תקוע בראשו והוא בפתחה של תרדמת , יגיד את המשפטים הארוכים האלו. יתכן שבהזדמנות אחרת הוא דיבר על רצונו להתרענן אחרי תקופת המלחמה הקשה והמאומצת ואז הזכיר את האפשרות לנסוע לחו"ל, אולי לארץ הקודש. אם שיחה כזו בכלל התקיימה, הרי שסביר יותר שהיא התקיימה במהלך הטיול בכרכרה שערך עם מרי באותו אחה"צ. או מספר ימים קןדם לכן. יש לזכור שהוא היה אתאיסט והתייחסות לביקור בארץ הקודש ובירושלים, בעיקבותיו של " מושיענו" , לא כל כך עולה בקנה אחד עם גישה זו. יתכן, שהסיפור נברא כדי להעצים עוד יותר את המיתוס שנוצר סביב דמותו, על רקע רציחתו בערב הפסחא, היום בו מאמינים הנוצרים, שישו המושיע , עלה לשמיים. 


      לפי תיאוריה אחרת , מילותיו האחרונות של לינקולן התייחסו לתגובתה האפשרית של חברתם, גב' האריס, לאינטימיות הגלויה שלו ושל מרי  במהלך ההצגה, תגובה שנראה שהדאיגה את מרי. ולזה ענה  (?) לינקולן "שהיא {גב' האריס} לא תגיד כלום"...קיימת עדות של ד'ר אנסון ג' הנרי, חבר קרוב של הלינקולנים,  שבילה לא מעט זמן עם מרי אחרי הרצח, מתוך רצון לנחמה. יתכן ששמע ממנה את הדברים שכתב במכתב לאשתו, זמן לא רב אחרי הרצח, ב19/4/1865. בין היתר, כתב את הדברים הבאים, המתייחסים להתרחשויות האחרונות בתא התיאטרון, לפני הרצח- "She { Mary} set close to him {Lincoln} and was leaning on his lap looking up in his face when the fatal shot was fired, his last words being in answer to her question "What will Miss Harris think of my hanging on to you so" — "She won't think anything about it" — and said accompanied with one of his kind and affectionate smiles. Yes, that look & expression is stamped upon her soul too indelibly to ever be effaced by time, and its recollection will never fail to soothe and comfort her in her hours of darkest affliction. God in his mercy will sanctify this personal and National affliction for great good, and this is my greatest and almost only consolation under the terrible bereavement."

       

      מעניין! תודה!

        15/2/18 15:19:
      אכן לולה ותודה רבה :-)!
        15/2/18 15:19:
      תודה רבה, נומיקן :-) !
        15/2/18 15:18:
      תודה רבה, גלית א' :-)!
        15/2/18 10:40:
      היו ימים. היסטוריה!
        15/2/18 10:21:
      מרתק, למדתי המון דברים חדשים
        15/2/18 01:59:
      מעניין. נהניתי לקרוא :)
        14/2/18 19:46:
      תודה רבה , " באבא יאגה":-)!
        14/2/18 19:45:
      תודה רבה, אחאב :-)!
        14/2/18 18:54:
      87 שנים דמוקרטיות ? וואללה..לקח להם זמן לאמריקאים להתעורר.
        13/2/18 22:23:

      צטט: חנה וייס 2018-02-13 17:38:17

      הי הדה

       

      המילים האחרונות של לינקולן: ״נבקר בארץ הקודש, בכל המקומות שקודשו על ידי פסיעות מושיענו. אין מקום שאני רוצה לבקר בו יותר מאשר בירושלים.״

       

      היי חנה ותודה רבה מקרב לב על הכל :-)!


      מכירה את הסיפור בקשר למילותיו האחרונות של לינקולן, אך הוא לא מבוסס על מקור "חזק". מטילה ספק שאדם שצופה בהצגת תיאטרון ושכדור אקדח תקוע בראשו והוא בפתחה של תרדמת , יגיד את המשפטים הארוכים האלו. יתכן שבהזדמנות אחרת הוא דיבר על רצונו להתרענן אחרי תקופת המלחמה הקשה והמאומצת ואז הזכיר את האפשרות לנסוע לחו"ל, אולי לארץ הקודש. אם שיחה כזו בכלל התקיימה, הרי שסביר יותר שהיא התקיימה במהלך הטיול בכרכרה שערך עם מרי באותו אחה"צ. או מספר ימים קןדם לכן. יש לזכור שהוא היה אתאיסט והתייחסות לביקור בארץ הקודש ובירושלים, בעיקבותיו של " מושיענו" , לא כל כך עולה בקנה אחד עם גישה זו. יתכן, שהסיפור נברא כדי להעצים עוד יותר את המיתוס שנוצר סביב דמותו, על רקע רציחתו בערב הפסחא, היום בו מאמינים הנוצרים, שישו המושיע , עלה לשמיים. 


      לפי תיאוריה אחרת , מילותיו האחרונות של לינקולן התייחסו לתגובתה האפשרית של חברתם, גב' האריס, לאינטימיות הגלויה שלו ושל מרי  במהלך ההצגה, תגובה שנראה שהדאיגה את מרי. ולזה ענה  (?) לינקולן "שהיא {גב' האריס} לא תגיד כלום"...קיימת עדות של ד'ר אנסון ג' הנרי, חבר קרוב של הלינקולנים,  שבילה לא מעט זמן עם מרי אחרי הרצח, מתוך רצון לנחמה. יתכן ששמע ממנה את הדברים שכתב במכתב לאשתו, זמן לא רב אחרי הרצח, ב19/4/1865. בין היתר, כתב את הדברים הבאים, המתייחסים להתרחשויות האחרונות בתא התיאטרון, לפני הרצח- "She { Mary} set close to him {Lincoln} and was leaning on his lap looking up in his face when the fatal shot was fired, his last words being in answer to her question "What will Miss Harris think of my hanging on to you so" — "She won't think anything about it" — and said accompanied with one of his kind and affectionate smiles. Yes, that look & expression is stamped upon her soul too indelibly to ever be effaced by time, and its recollection will never fail to soothe and comfort her in her hours of darkest affliction. God in his mercy will sanctify this personal and National affliction for great good, and this is my greatest and almost only consolation under the terrible bereavement."

        13/2/18 12:30:
      תודה רבה, "זונות" :-)!

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      Heda
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין